המטרה שלנו כאן היא לערוך השוואה בין ברוקלין ובין הלייקרס בהיבט של מי מהן מאכזבת יותר.
כדי לעשות זאת, נצטרך בשלב הראשון להגדיר את הציפיות, על ידי מדידה של הרגע שבו הן נוצרו, בשלב הבא לבחון את הדרך מאותו רגע אופטימי אל המצב הנוכחי המאכזב דרך ההחלטות שהתקבלו שם והתוצאות בשטח, ובשלב האחרון לנסות להסתכל על המשך העונה ולראות עד כמה המצב הוא קשה לתיקון.

ברוקלין נטס, שחר

אז מאיפה הנטס התחילו השנה?
דוראנט בשיא הכושר, אחרי פלייאוף ג'ורדני. קיירי והארדן איתו, ולצידם סגל משלים טוב, ששודרג ביחס לעונה שעברה.
בעונה שעברה כזכור, ברוקלין עם חצי קבוצה היו מרחק דריכה על הקו של דוראנט מלהדיח את הבאקס שזכו בסוף באליפות.

הציפיות היו לקבוצה סופר דומיננטית, עם סיכוי לשושלת גמרים של שנתיים שלוש.
קבוצה שכבר רצה שנה ביחד, מגובשת ועם רעב.

מפה והלאה התרחשו דברים שרובם לא קשורים לקבלת ההחלטות של הנטס:
קיירי החליט לא להתחסן ולא יכול היה לשחק כמעט בכלל. הארדן גילה חוסר מוטיבציה מוחלט ולאחר מכן נפצע וכנראה גם כפה טרייד על ההנהלה.
דוראנט שנשאר כוכב יחיד נפצע והקבוצה הדרדרה עם 10 הפסדים רצופים ממקום 1 במזרח עד למקום 8!

לאן זה הולך?
בשבועות הקרובים הם בלי דוראנט, (בלי הארדן), עם חצי קיירי ועם סימונס שלא שיחק 8 חודשים.
הקבוצות שלפניהם בטבלה מצויות בתנופה, יהיה קשה מאד לעבור אותן.
עד שדוראנט יחזור הקבוצה עלולה להתבסס במקומות 8-9 עם סיכוי קלוש לעלות למקום 6.

כלומר מקבוצת על, מגובשת שרצה כבר שנה שניה ואמורה לטרוף את הליגה, נשארה…..
קבוצת פלייאין, שלא ברור עד כמה דוראנט יהיה כשיר בה בפלייאוף, לא ברור מה קורה עם קיירי ולא ברור הכושר של סימונס.

שום דבר פה כמעט לא באשמת הנטס, מלבד אולי חוסר היכולת להשתלט על השגעונות של קיירי ואז הארדן.
אבל קבוצת הכוכבים הכי טובה שהיתה פה מאז גולדן הולכת לפלייאין עם סיכויים לא מבוטלים לפיאסקו בפלייאוף.

דוראנט עוד יתן כמה משחקים טובים וישכיח קצת את המצב, אבל אלה מחזות קשים.
אני לא אתפלא אם בקיץ הוא יחשב מסלול מחדש – איך בונים משהו נורמלי מקבוצת החלומות שהיתה אמורה לטרוף את הליגה.

לגבי ההנהלה, היא יכלה אולי לנהל את הדקות של דוראנט ואת הראש של קיירי והארדן יותר טוב, אבל השאלה מה אפשר לעשות עכשיו?

אם דוראנט לאחר פציעה וסימונס נעצרים בסיבוב 1 או 2 (או חלילה מועדים בפלייאין מול אטלנטה), לאן זה הולך?

לוס אנג'לס לייקרס, עמיחי

מדובר למעשה ב-2 קבוצות שנבנו במתכונתן הנוכחית, לפחות מבחינת הכוכבים הראשיים, בקיץ 2019. הנטס עם דוראנט וקיירי והלייקרס עם דיוויס שהצטרף ללברון שלא הצליח לעלות לפלייאוף בעונה שחלפה. עם זאת, הפציעה של דוראנט, ואחריו גם קיירי, גרמה לכך שהנטס ויתרו על עונת 2020, לעומת הלייקרס שהלכו עד הסוף ולקחו את האליפות. בשלב הזה אנחנו יודעים שללייקרס יש את מה שדרוש לאליפות, אבל לא יודעים שום דבר לגבי הנטס.

נקפוץ לעונת 2021. הנטס נראו טוב יותר מהלייקרס לאורך העונה, בעיקר ברגעים הבריאים שלהם, אבל ההגנה של הלייקרס דורגה ראשונה בליגה והם הודחו אחרי שדיוויס נפצע נגד פיניקס שהתבררה כאלופת המערב. בצד של ברוקלין, הם החזיקו יפה עד שהגיעו הפציעות, והודחו בקרב צמוד ביותר מול מילווקי שהמשיכה לאליפות.

כלומר, בעונה הזאת שתי הקבוצות הודחו אחרי שהן נותרו ללא חלק משמעותי מה"סטאר פאוור" שלהן. עדיין, אנחנו יודעים שהשילוב של לברון ודיוויס בריאים יכול להיות שווה אליפות, בעוד שבמקרה של ברוקלין יש לנו יכולת להעריך שאם הקבוצה הייתה בריאה היא הייתה יכולה להיות שווה אליפות, אבל השילוב של דוראנט, קיירי והארדן מועד מאוד בהקשר של פציעות אצל כל אחד מהם, בעוד שאצל לברון ודיוויס אתה בעיקר תלוי בבריאות של דיוויס.

במילים אחרות, אל הקיץ האחרון הגענו כשהלייקרס נמצאים בעמדה טובה של ההגנה הכי טובה בליגה, לברון שעדיין משחק ביכולת טובה מאוד, גם אם פחות מאשר בשיאו, ודיוויס מועד לפציעות שצריך לשמור עליו, ואילו אצל ברוקלין קיבלנו טריו מלא בפוטנציאל, אבל עם סיכוי לא מאוד גבוה שיתממש כשלכל אחד שם יש את הבעיות הבריאותיות שלו, ולא רק מבחינה פיזית, קבוצה שקשה לדעת עד כמה יש לה פוטנציאל הגנתי, ובקיצור, פרוייקט עם פוטנציאל גבוה, אבל עם סיכוי הצלחה נמוך יחסית.

אם נבחן את הלייקרס בעונה שעברה, הבעיות העיקריות שלהם היו – ריבוי איבודי כדור (מקום 28), אחוזים מחוץ לקשת (מקום 21), אחוזי עונשין (מקום 28) ויחס אסיסטים-איבודים (מקום 27). לכן, הדבר האחרון שהלייקרס היו צריכים זה להביא שחקן שמרבה לאבד וקולע באחוזים נמוכים, על אף היתרונות האחרים שלו. כלומר, בלי קשר לויכוח הנצחי עד כמה ראסל ווסטברוק שחקן טוב ומשמעותי בימינו, ברור שזו לא התאמה טובה ללייקרס.

בנוסף, בטרייד הזה הלייקרס ויתרו על קייל קוזמה, קולדוול-פופ והארל, יחד עם בחירת הדראפט שהפכה לאייזאה ג'קסון, כך שלא רק שהם פגעו עוד יותר בנקודות החלשות שלהם, הם גם ויתרו על קלעי השלשות הטוב ביותר שלהם בעונה שעברה (KCP), הקלעי הטוב ביותר שלהם בצבע (הארל) ועל קוזמה שרק לפני שנתיים היה מבחינתם בלתי סחיר בטרייד על אנתוני דיוויס.

באבחת מגל אחת על שולחן הטריידים, הלייקרס הצליחו להחליש עוד יותר את הנקודות החלשות שלהם, לצמצם את היכולת שלהם להביא חיזוק בקיץ ולצמצם עוד יותר את הסגל הגם ככה לא מספיק עמוק שלהם. כל זה רק כדי להביא "כוכב שלישי" לקבוצה. עכשיו אין ללייקרס ברירה אלא להביא קלעים ושחקנים שיודעים לשמור על הכדור, אז זו ההזדמנות לבחון את המהלכים שלהם בשוק החופשי.

בגדול, הלייקרס ויתרו על קארוסו שנתן קליעה מרחוק ב-40% והגנה טובה, ובמקומו החזירו את הורטון-טאקר, הקלעי הכי גרוע שלהם מחוץ לקשת חוץ מדיוויס בעונה שעברה, ומעבר לזה הביאו הרבה שחקנים ותיקים, קנדריק נאן שלא ראה פרקט העונה בגלל פציעה ומאליק מונק אחד שמתברר כהחתמה טובה, אבל בסך הכל מדובר על שחקן של 13 נקודות. בסופו של דבר, הלייקרס הגיעו בקיץ לעמדה לשדרג קבוצה די דומה לזו שלקחה אליפות, אבל קיץ מאכזב מאוד הביא אותם לעמדה הרבה פחות טובה.

ברוקלין נטס, שחר
אני מסכים לגמרי שהקיץ האחרון של הלייקרס היה לא טוב. ראסל לא מתאים. השחקנים שהובאו לא מתאימים בשביל לחפות על החוסרים בהגנה שיוצרים יותר מדי שחקנים.
אפילו ווגל לא יכול לגבש הגנה מהסגל הקיים.

אנשים עם הרבה ווישפול (כמוני) קיוו אחרי הקיץ האחרון שזה יהיה טוב, אבל תכל'ס קבוצה שאין איך ליצור לה הגנה החליפה קבוצת הגנה מעולה. קבוצה שהחולשות שלה כמו שעמיחי אמר היו איבודים ואחוזי עונשין ושלשות הביאה שחקן שמאבד הרבה וקולע באחוזים נמוכים (אבל עם יוסאג' בשמיים).
בקיצור, אחרי מה שהיה בקיץ היה צריך לעשות תיאום ציפיות ולהבין שבלי הגנה ובלי ריווח, זו לא קונטנדרית חזקה.
לכן ביחס לכך האכזבה היא קטנה יותר.

קבוצת ראסל לברון ודייויס עם שחקני מינימום אמורה לעשות מקום 4-6 אולי בקושי, כי דייויס לא רק פצוע אלא גם בעונה לא טובה יחסית וההגנה נוראית. המיקום כרגע הוא יותר נמוך מזה, אבל הכל יחסי.
קבוצה לאליפות לא נבנתה בלייקרס גם בחלומות הטובים ביותר כשאף אחד לא נפצע אף פעם.

בברוקלין, היו אחרי הקיץ דוראנט, קיירי, הארדן, אולדריג', מילס ועוד שחקנים טובים, זו קבוצה מאוזנת שאמורה לטרוף את הליגה!
הלייקרס עם ראסל (או מונק) ככוכב שלישי זה רף יותר נמוך של ציפיות ולכן לדעתי ברוקלין כרגע יותר מאכזבת, ביחס למה שהיה בשתי הקבוצות עם פתיחת העונה.

לוס אנג'לס לייקרס, עמיחי

ידידי המלומד בחר נקודת זמן מאוד ספציפית לטובת הטענה שלו – הרגע שבו הנטס בסגל מלא והלייקרס אחרי הקיץ הרע והמאכזב שלהם. נקודת זמן די שרירותית, משום שהיא לא לוקחת בחשבון את העובדה שהלייקרס הגיעו לקיץ עם הרבה יותר משאבים, מה שלא מנע מברוקלין להתחזק יותר, מצד אחד, ולא את ההיעדרות של קיירי ממשחקי בית שמורידה את הציפיות מברוקלין מהצד השני.

עדיין, גם בלי קיירי ועם הארדן בעונה לא טובה, כל עוד דורנאט היה בריא הנטס הצליחו לנצח. איתו, ברוקלין ניצחו 24 מתוך 36 משחקים, נתון שהיה מספיק לראשות המזרח, לעומת מאזן 7- 16 בלעדיו, כזה ששווה בחירה רביעית בדראפט. כלומר, כל עוד דוראנט בריא הנטס מנצחים. במילים אחרות, אם דוראנט יהיה בריא בפלייאוף, הנטס יהיו בעמדה טובה, ואם דוראנט לא יהיה בריא אז גם לא יהיו לברוקלין ציפיות.

לעומת זאת, הלייקרס במאזן 21- 20 עם לברון (שווה מקום 8 במערב) ו-6- 11 בלעדיו (שווה בחירה 6 בדראפט), ואילו אצל דיוויס מדובר על מאזן 17- 20 איתו לעומת מאזן 10- 11 בלעדיו (אפילו שיפור קל בלעדיו). כלומר, אי אפשר לסמן באופן מובהק שחקן שהנוכחות שלו מועילה או מזיקה ללייקרס באופן משמעותי, וקשה הרבה יותר לאבחן בעיה ודרך זה למצוא פתרונות.

המסקנה מכך היא שלברוקלין יש בעיה אחת עיקרית שסומנה מראש כאיום משמעותי, כלומר פציעות, והם באמת הסתבכו קצת בגלל פציעות, אבל עדיין ההכרעה תהיה אותה הכרעה שצפינו בכל שלב קודם של השנה האחרונה – אם הם בריאים הם בעמדה טובה ואם יש פציעות יהיה להם קשה. לעומת זאת, הלייקרס זו קומדיה של טעויות ובעיות, ולא ברור איך הם יכולים לפתור את הבעיות ולהגיע לפלייאוף בעמדה טובה. כמובן שהם גם יצטרכו להיות בריאים בנוסף לכך, כמו שהוכיח הפלייאוף שעבר.

כלומר, האכזבה אצל ברוקלין היא שדוראנט פצוע. אפילו הבלאגן עם הארדן הסתיים כשהנטס מרוויחים את סת' קרי המעולה, דראמונד שיעזור להגנה שלהם ובן סימונס שמפזר חיוכים ואולי בעתיד גם יספק כדורסל, וייתכן שהטרייד הזה הוציא אותם מהמשבר גם כשדוראנט עוד פצוע. לעומת זאת, הלייקרס הגיעו עם פוטנציאל לפתח קבוצה לא פחות טובה מברוקלין והצליחו לעשות כל טעות אפשרית מחוץ לפרקט, מה שמוביל לכך שהרבה יותר קשה להם לפתור את הבעיות על הפרקט. לכן, הלייקרס מאכזבים יותר מהנטס.